מציינים שנה לנוהל של הוועדה המייעצת בענף הסיעוד מטעמים הומניטריים מיוחדים

משרדנו הינו מהמשרדים המובילים היום בישראל בייצוג עובדים זרים וייצוג מעסיקים של עובדים זרים.
המשרד מתמחה, בין היתר, בייצוג מטופלים ומטפלים סיעודיים מול רשות האוכלוסין וההגירה, מול הוועדה ההומניטרית, בבית הדין לעררים ובבתי המשפט בקשר עם הארכת אשרת שהייה לעובדים זרים מתחום הסיעוד, מטעמים הומניטריים (ספיישל ויזה).
בנוסף, המשרד מתמחה בייצוג עובדים זרים ומעסיקים בתביעות משפטיות בסיום יחסי עבודה בבתי הדין לעבודה בכל הארץ.
למשרד הישגים מרשימים במהלך השנים ואלפי לקוחות מרוצים מהארץ ומכל העולם.
למשרד שירותים משפטיים נוספים, בין היתר, אנו מסייעים בהבאת מומחים זרים לעבודה בישראל החל מעובדים למסעדות אתניות ועד למומחים מתחום ההייטק והפיננסים.
המשרד מייצג בין היתר מבקשי מקלט ופליטים בהליכים להסדרת מעמד בישראל ונותן מענה משפטי רחב לעובדים זרים הנמצאים במשמורת ומועמדים להרחקה מישראל.

ראיון מיוחד עם עו”ד רון אובוז

עו”ד אובוז, יש סיבה לשמוח?  אנחנו חוגגים שנה לנוהל הזה או שזה הפך ליום זיכרון ?

תלוי את מי שואלים… אולי בכנסת מישהו יוכל לשמוח בסוף השנה הזו ואולם, לצערי אני פוגש בכל שבוע במסדרונות בית הדין לעררים בירושלים משפחות רבות, שלא היו מיוצגות ע”י עורכי דין, שחוו מפח נפש גדול ונאלצו לוותר על עובד זר סיעודי איכותי. עובד שגרם לשיפור ממשי באיכות החיים של אבא או אמא, וכל זה רק בשל חוסר מודעות של המשפחות לגבי התיקון לחוק ותהליך הארכת אשרת השהייה של העובד הזר.

אם בעבר היה מדובר בתהליך בירוקרטי, טכני, שבסופו היתה מוארכת אשרת השהייה של העובד הזר הרי שכיום מדובר בתהליך משפטי מורכב שנוצר בעקבות אפליה אסורה הקיימת אינהרנטית בנוהל החדש.

אפליה?

בהחלט. במהלך זריז, לפני שהתפזרה הכנסת הקודמת, הועבר תיקון לחוק הכניסה לישראל אשר קבע תנאי סף נוקשים ונהלים חדשים לגבי הארכת אשרות שהייה של עובדים זרים הנמצאים למעלה מ-5 שנים בישראל. המדובר לרוב בעובדים מנוסים ומכאן שגם איכותיים יותר, דוברי עברית ומכירים את המנטליות הישראלית ואת המורכבות הטיפולית בסביבת עבודה שבה מצויים בני משפחה נוספים חוץ מהמטופל.

התיקון לחוק קובע כי, רק מטופל “צעיר”, שלא עבר את “גיל הפרישה”, יוכל להעסיק עובד זר שנמצא בישראל למעלה מ-8 שנים ופחות מ-13 שנים. כאמור, ככל שהעובד ותיק יותר הוא מנוסה יותר, אף על פי כן, מטופלים המוגדרים במצב סיעודי קשה ביותר (אפילו קשה יותר ממטופל אחר הצעיר מגיל הפרישה) לא יוכלו להעסיק עובד זר איכותי הנמצא בישראל למעלה מ-8 שנים והזכות הזו שמורה, בהתאם לתיקון לחוק, ל”צעירים” בלבד, גם אם מצבם הרפואי טוב יותר משל מטופל אחר, “קשיש”, שעבר את גיל הפרישה.

בנוסף, מרבית תנאי הסף הנוקשים שנקבעו בחוק הוחלו על האוכלוסיה המבוגרת בלבד ולא על האוכלוסיה הצעירה באופן שנותן יתרון ברור לאוכלוסיה הצעירה להעסיק עובדים מתוך קשת רחבה יותר של אפשרויות.

 

איך זה קרה?

זה באמת לא היה צריך לקרות. בישיבות בכנסת של הוועדה שהביאה לתיקון החוק היה ברור שמדובר בבעיה משפטית שצריך למצוא לה פתרון, הדברים היו על השולחן ודובר על כך שיימצא לזה פתרון הולם ושגם האוכלוסיה המבוגרת שזקוקה לסיוע סיעודי איכותי תקבל מענה. יחד עם זאת, כפי שהדברים נוטים לעיתים לקרות, חלף הזמן במהירות, לא נמצא פיתרון הולם והמצב נשאר כמו שהוא, התיקון לחוק חוקק והקשישים נשארו בחוץ.

אז לפחות האוכלוסיה המבוגרת נותרה עם האפשרות להעסיק עובד זר שנמצא בין 5 ל-8 שנים בישראל.

בתיאוריה זה נכון. הבעיה שהוועדה ההומניטרית נמצאת בעומס מאוד גדול, ללא תקציב מתאים לטפל באופן ראוי בכל הבקשות המוגשות, קיימת מכסה מצומצמת ביותר שקבע שר הפנים עבור אישורים להארכות ולכן, אף על פי שהגזירה עבור האוכלוסיה המבוגרת היתה רק על העובדים שמעל 8 שנים הרי שהוועדה הגדילה לעשות וגזרה כך על כל האוכלוסיה המבוגרת ללא יוצא מן הכלל מבלי להבדיל בין עובד זר הנמצא בישראל 6 שנים או 12 שנים.

המצב שנוצר היום הוא שהוועדה איננה מאשרת באופן גורף הארכות שהייה מסיבות הומניטריות של עובדים זרים למטופלים מהאוכלוסיה המבוגרת.

 

מה הכוונה “סיבות הומניטריות” ?

החוק לא מגדיר במפורש מה הן סיבות הומניטריות אולם, בהתאם לתיקון לחוק כאשר מטופל מבקש להאריך את אשרת השהייה של העובד הזר, על הוועדה לקחת בחשבון טעמים מיוחדים וחריגים המתקיימים במטופל הסיעודי והקשורים למורכבות או לייחודיות הטיפול הסיעודי הנדרש לו או לנסיבות אישיות אחרות של המטופל.

להבנתנו, כל טעם או נסיבות שיש בהן כדי לשפר את איכות חייו של המטופל באופן משמעותי או להאריך את ימיו הינן נסיבות הומניטריות.

למשל, במידה והמטופל יצר קשר טיפולי הדוק עם המטפל/ת באופן שמביא לשיפור בריאותי במצבו ובמידה וקיימת חוות דעת רפואית שניתוק הקשר בין המטופל למטפל/ת הספציפיים הללו יביאו להידרדרות במצבו הרפואי, אזי מדובר במקרה הומניטרי שבעטיו זקוק המטופל לעובד הזר הספציפי הזה. זו דוגמא שכיחה מאוד בקרב אוכלוסיית ניצולי השואה אשר חלקם אינם מצליחים להתקשר בקלות לעובד זר וכאשר קיימת התאמה והמטופל נקשר למטפל אזי ניתן לראות כיצד הקשר הזה מביא לשיפור איכות חייו של המטופל.

מקרים נוספים יכולים להיות קשורים במורכבות הטיפול, למשל אם העובד צריך להפעיל מנוף מיוחד לצורך הטיפול או להפעיל כוח רב בטיפול, אזי ברור שמטפלת בעלת מבנה גוף קטן לא תתאים למטופל ויהיה עליו לאתר מטפל גבר שיכול להתמודד עם מטופל בעל מבנה גוף גדול שאיננו מתנייד בעצמו.

לא מדובר ברשימה סגורה של מקרים וקיימות דוגמאות רבות נוספות ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו. בנוסף, יש לבחון גם את המטפל, את ההיסטוריה שלו בישראל ואת רמת ההתאמה שלו למטופל הספציפי שמבקש להעסיקו וכן את עמידתו בתנאי הסף שהציב התיקון לחוק.

אז מה עושים? מוותרים מראש על העובדים הזרים האיכותיים ?

ממש לא !

אנחנו חדורי מוטיבציה להילחם בוועדה ההומניטרית עבור כל אחד מלקוחותינו, ההצלחות שהביאו עורכי הדין של המשרד בבית הדין לעררים והתחושה הזו שהצלחנו לעזור למשפחה נוספת שזקוקה לסיוע סיעודי נותנים לנו את הכוח להמשיך הלאה ולתקן את העוול שנעשה למשפחות.

אמנם, מחוסר תקציב, הוועדה איננה מסוגלת לאתר בעצמה את המשפחות שבאמת זקוקות לעובד איכותי, מבחינה הומניטרית, אולם אנחנו מגישים ערר על החלטות הוועדה ובמידת הצורך מגישים גם עתירות מנהליות לבית המשפט כדי שניתן יהיה לבחון באופן אינדיבידואלי כל אחד מהמקרים שזקוקים למטפל איכותי ולהאריך את השהייה שלו בישראל.

למה שהמשפחות לא יפנו לבית הדין בעצמם? למה צריך לשלם עוד כסף לעורכי דין ?

כמובן משפחות יכולות לפנות בעצמן לבית הדין. יחד עם זאת, מאז שנכנס הנוהל החדש לתוקף טרם ראיתי אפילו ערר אחד שהתקבל כאשר הוגש על ידי המשפחה בעצמה.

הסיכוי שמשפחה תוכל להאריך את אשרת השהייה של העובד הזר אם תיגש לבית הדין בעצמה הוא אפסי. משפחות שלוקחות סיוע משפטי מעורכי דין מנוסים מגדילות במאות אחוזים את הסיכויים להאריך את השהייה של העובד הזר בישראל.

על כל פנים, אנחנו בהחלט מקווים שבעתיד הקרוב יהיה שינוי משמעותי בחקיקה שיתקן את האפליה של האוכלוסיה המבוגרת ויאפשר לה להעסיק עובדים זרים באופן שוויוני.